<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"ב</h1>
<h2>דף יא:</h2>
שומר שמסר לשומר ואפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויה לשמירתה חייב השומר חנם אפילו נאנסה דיכול לומר את מהימנת בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה ולפי אותם שפסקו דאם יש עדים שנאנסה לשומר שכר שפטור משבועה שלא פשע ושלא שלח יד בה כאשר אכתוב למטה כמו כן בכאן אם יש עדים שנאנסה פטור שומר ראשון כיון שלא נשאר שום שבועה על שומר שני אבל רב אלפס כתב ואי איכא סהדי דנטר שומר בתרא כי אורחא ונאנסה לא מחייב שומר קמא נראה מדבריו כי אפילו יש עדים שנאנס' ואין עדים ששמרה כראוי שחייב שומר ראשון מאחר שנשאר על השומר השני שום שבועה אבל מכל מקום אם יש עדים שנאנסה ונטרה כאורחיה ולא פשע ולא שלח בה יד פטור דאינו יכול לומר היאך לא מהימן לי בשבועה או שיודע השומר הראשון שנאנסה ויכול לישב' נשבע שלא פשע ופטור כי אינו חייב אלא כשלא נשאר על שומר ראשון שום שבועה. ור"ח פסק כי בכל ענין חייב שפשע כאביי וראשון עיקר. ועוד מוכח ושומר שמסר לשומר שרגילים בעלים ראשונים להפקיד אצלו פטור אפילו ליכא עדים דאי' יכול לומר האיך לא מהימן לי בשבועה וכתב הרא"ש ואם אינו יודע שרגיל להאמינו חייב ואפילו ידוע שהשומר השני הוא יותר ירא שמים ואדם כשר משומר הראשון דיכול לומר מפקיד אין לך להאמין עלי בשבועה כל מי שאין לו עסק עמי ויש מי שפסק כי מאחר שהשומר השני הוא איש נאמן אינו יכול לומר האיך לא מהימן לי. והרמב"ם ז"ל כתב [שכירות פ"א ה"ד] שאם מיעט בשמירתו כגון שמסרה שומר שכר לשומר חנם שחייב אף על פי שהבעלי' רגילין להפקיד אצל שומר השני עד שיביא עדים השומר השני שמתה כדרכה ותמהו עליו רוב הפוסקים דמאחר שרגילין בעלים להפקי' אצלו שפטור ראשון אפילו שמיעט בשמירתו שנתנן לשומר חנם קמא מציעא. נתן כליו לשומר לחבירו והיה שם חרש או שוטה או קטן ודלגו מלמעלה למטה או בהפך ושברו חייב השומר שהיה צריך לשומרן שלא ידלגו וישברו שום כלי קמא.
<h2>דף נז.</h2>
שומר שכר חייב בכל גניבה אפילו קרובה לאונס כגון כספים בקרקע למטה והוא ישן או קפץ עליו חולי ולא היה יכול לשומרן כי כל שם גנבא חד הוא לחייבו ואפילו הקיפה בחומת ברזל ולא היה שם אין אומרין אפי' היה שם לא היה יכול להציל אלא חייב בכל ענין עד שישמרנה בגופו ויעמוד כנגדו ולא יוכל להציל ואם הוי כשבויה ושבוי' פטרי רחמנא מינה כך דקדקו התוספות קמא מציעא. והרמב"ן כתב דאם קפץ עליו חולי או שאירע אונס שפטור אם האונס בגופו כי זה דומה כמי ששבאוהו לסטים ואחר נגנבה הבהמה דבכלל אונס הוא זה. המפקיד דינר זהב ואמר לו הזהר בו של כסף הוא והזיקהו בידים משלם של זהב דלא הוה ליה לאזוקי, לא שמרו כראוי משלם משל כסף שלא קבל עליו אלא שמירת כס' קמא [ס"ב ע"א]. הטוען טענת גנב בפקדון נשבע ונפטר ונמצא שהוא עצמו גנבו משלם כפל ואם הודה מעצמו אינו משלם כפל קמא [ק"ו ע"ב].
<h2>דף צג.</h2>
נתן לשמור ואמר ליה אחר כך על מנת לאבד ולא אמר ליה על מנת לפטור ואבדו חייב שומר חנם. ואם א"ל על מנת לפטור תמצא בדיני נזיקין ושם פרשתי מי אמר על מנת לפטור מפקיד או נפקד ואם אמר הן כשאמר לו נפקד על מנת לפטור. אבל אם אמר ליה בשעת שמירה על מנת לאבד כלו' שאמר לו כך מתחלה כשהפקידו אצלו אפי' לא אמר על מנת לפטור פטור אפי' פשע בהם קמא. נתן ארנקי של צדקה לשמור ופשע פטור ואם היה בהן דב' קצוב לכל עני מן העי' חייב דהוי כאלו כל אחד מן העניים הפקיד בידו קצבתו אפי' שלא נתנו בידו על דעת לחלק לעניים ואם נשא ונתן ביד חייב כאשר אכתו' למטה [לק' קי"ז ע"ב] החלוקה בדין מי שהפקיד אצלו ובאו אנסים ונתן להם הממון זולתי אם הוא לפדיון שבויים כאשר תמצא בדין השבויי' וכן כתב הרשב"א ודעת התוספות דאם נתן לו לחלק פטור ואם נתנו לו לשמור חייב קמא.
<h2>דף קו:</h2>
הכופר בפקדון ובאו עדים שהיה בידו בשעת כפירה נעשה גזלן להתחייב באונסין ופסול לעדות משעת כפירה אבל אם אין עדים או שהיה הפקדון באגם אישתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה ואינו פסול בלא שבוע'. פי' ואם העדים מעידים על חמשים והוא כופר במאה שכנגדו נשב' ונוטל כי הוא פסול לשבועה כי אם היה במלוה היה הוא נשבע שהכופר במלוה אינו פסול ויש מן הפוסקים שפסקו כי בפקדון לא אמרו שאם העידו עדים על מקצת והוא כפר בכל שיהי' חייב שבועה והוה ליה כפרן כי לא אמרינן שחייב שבועה אלא במלוה כמו שכתבתי בטוען ונטען אבל בפקדון אינו מחויב שבועה בהעדת עדים במקצת מן התורה אלא אם כן אין שכנגדו נשבע ונוטל וכן פסק רמ"ה ורוב הפוסקים הסכימו כי הוא חייב שבוע' ובמקומו כתבתיו והפסול שאין נותנין לו שבועה שכנגדו נשבע ונוטל קמא מציעא. ויש מן הגדולים שכתבו שמודה מקצת בפקדון והפקדון באגם כיון דפקדון כל היכא דאיתיה ברשות מריה איתי' יש לו דין הילך ויש חולקין על זאת הסברא ודין הילך כתבתיו בטוען ונטען. הטוען בפקדון מכל השומרים טענ' שמירה כגון שומר חנם שנגנבה ושומר שכר שנאנסה אפי' כופר בכל חייב שבועת התורה אבל הודאה וכפירה אינו חיי' עד שיודה מקצת כמו מלוה ובטוען ונטען כתבתיו ופר"י דבכל דבר שהיא כעין מלוה כגון לא היו דברים מעולם בעיא טענה במקצ' לחייבו שבועת התורה אפילו בפקדון. אבל לפרש"י לא שייך בפקדו' כלל הודאה במקצת כי לעולם חייב שבועת התורה אפילו כופר בכל ואפילו שלא יטעון נגנבה או נאנסה אלא שיטעון לא היו דברים מעולם וראשון עקר. וצריך לכלול בשבועתו ג' דברים ששמ' כדרך השומרים ושאירעו כך וכך ושאינו ברשותו ושלא שלח בו יד קודם שאירעו כך. ואם אמר הריני משלם אינו נשבע אם הו' דבר שמינו שוה כגון קורות המצויות או פירות וכן כתב הר"מ במז"ל בשאלה [פ"ו ה"א] קמא. הטוען טענת גנב בפקדון חייב כפל בין שלח יד בין שלא שלח יד. אפילו עומדת על אבוסה וטוען טענ' אבד ונשב' וחזר וטען לו טענת גנב ונשבע ואח"כ באו עדי' פטור שכבר יצא מיד בעלים בשבועה ראשונה קמא.
<h2>דף קח:</h2>
נגנבה באונס ואח"כ הוכר הגנב בין שומר שכר בין שומ' חנם עוש' דין עם הגנב ואינו נשבע ואם נשבע קודם שהוכר הגנב אם שומר חנם רצה עומ' בשבועתו רצה עושה עמו דין. ואם שומר שכר עוש' דין עמו ואינו נשב' ואם נגנבה בפשיע' ואפי' לא הוכר הגנב חיי' קמא מצי'.
<h2>דף קיז:</h2>
מי שהפקידו אצלו ובאו גנבי' או אנסי' ונתן להם הפקדון אי איניש אמוד הוא שבאו בשביל ממונו חיי' לשלם כי הציל עצמו בממון חבירו ואי לא באו בשביל הפקדו' פטו' קמא. אם נאנס שום דבר שהו' חיי' לשלם לא נשתעבדו הנכסים שלו משעה שנשאלה או שנפקדה בידו אלא משעה שנאנסה בקמא. אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ואפי' דבר מצוה כגון השואל ספר תור' לא ישאילנו לאחר מציעא [כ"ט ע"ב]. שומר שגנב מרשות עצמו והחזירו שלא לדעת בעלים כלתה שמירתו ולאו איהו במקום בעלים קאי וחייב באחריותו עד שידעו בעלים בחזרה וכאלו לא החזירו וכבר כלת' שמירתו הראשונה והרי הוא כמו גנב קמא [קי"ח ע"ב]. שותפין שאמרו שמור לי היום ואשמרה לך למחר נעשו שומרי שכר זה לזה ואינו שמירה בבעלים בתרא [מ"ג ע"ב].
